חוקרות חוזרות מספרות

לרגל יום האישה, שאלנו שבע חוקרות צעירות שיצאו לפוסט דוקטורט בחו”ל ושבו לישראל, מה השפיע על החלטתן לצאת לפוסט דוקטורט? האם הן חוו אתגרים ייחודיים בשל היותן נשים? ומה המסר שלהן לחוקרות אחרות?

קריאה מהנה

דר שירה אדר

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

ידעתי שרצוני בתפקיד אקדמי, ושהנסיעה לפוסט-דוק היא שלב די חיוני בתהליך להשגת משרה אקדמית בארץ. כשנסעתי, עוד לא היו לי ילדים, אבל היה לי בן זוג שלשמחתי היה מאוד תומך והצטרף אליי. ההחלטה לאיזו מעבדה להצטרף היתה בראש ובראשונה מדעית, ונסעתי למעבדה שידעתי שאוכל להתפתח בה בכיוונים שרציתי ושנמשכתי למחקר המתבצע בה.

השיקול השני היה לוודא שזה יהיה מקום שיתאים גם לבן זוגי, שהוא ימצא בו עבודה ושאיכות החיים שלנו בו תהיה טובה.

 

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

היום אני ממלאת משרה אקדמית באוניברסיטה העברית. חזרתי ארצה לפני שנה עם שתי בנות שנולדו בארה״ב. עד כה לא עצרתי כדי להעריך את זה, אבל כן, עכשיו כששאלתם, השגתי את שאיפותיי מלפני היציאה לפוסט.

מה היו שיקוליך לשוב ארצה

מאז ומתמיד הכוונה היתה לחזור ארצה, ולאורך השנים היו לבטים. איכות החיים שלנו בארה״ב היתה טובה מזו שיש לנו בארץ, אך השיקול המרכזי היה לחזור להיות קרובים למשפחה.

אלו אתגרים ייחודיים, כאישה, עמדו בפנייך במהלך פוסט הדוקטורט?

במהלך שנות לימודיי לא הרגשתי שיש אפליה. האסימון ״נפל״ כשנולדו בנותיי. חלק מאוד גדול מהשתלבות בעולם המדעי באוניברסיטאות בארה״ב הוא ה״Networking״. זה כולל יציאות ספונטניות לבירה אחרי העבודה, נסיעות לכנסים, ואירועים חברתיים אחרים. כשיש ילדים קטנים, ההשתתפות באירועים אלו נעשית קשה יותר. קשה להגיע לסמינרים שמתחילים רק ב-4 כשצריך להוציא ילדים קטנים מהגן. כמו כן, החזרה לעבודה לאחר 6 שבועות של חופשת לידה לא היתה פשוטה, בעיקר כאמא מניקה. האוניברסיטאות אמנם מספקות ״חדרי הנקה / שאיבה״ אבל הם היו בדרך כלל בבניין אחר, כשחדר אחד שימש מספר נשים. היה קשה לתזמן את ה״תור שלי״ בחדר ההנקה בדיוק עם האינקובציות בניסוי או הפגישות שתוכננו באותו יום.

היתרון שלי היה שחלק גדול מהעבודה שלי היה ביואינפורמטי, ולכן השתדלתי לתכנן את הניסויים כך שלאחר הלידה רוב העבודה תהיה על המחשב, מה שהקנה לי הרבה יותר גמישות.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

אני חושבת שיש הרבה יותר מודעות היום לנושא של אפליה מגדרית. יש שיפור, אך עדיין יש דרך ארוכה להגיע לשוויון. האוניברסיטאות עושות מאמצים לשיפור המאזן. בכל העולם האקדמי יש הרבה יותר מודעות לחשיבות של ייצוג הולם של נשים ומיעוטים, החל בהרכב המשרות האקדמיות, וכלה בפאנל הדוברים בכנסים ומפגשים.

הסוגיה שדורשת שיפור היא נושא החינוך לשוויון כבר מגיל צעיר. אני רואה על עצמי ועל חברותיי, שכנשים לא חיזקו בנו תכונות לעמוד על שלנו בסיטואציות של קונפליקט ומשא ומתן, ושלרבות מאיתנו קשה לדרוש את המגיע לנו, או להגיד ״לא״ ללא רגשות אשם.

השוויון מתחיל במערכת החינוך ובבית וממשיך לעבודה.

אני ובן זוגי שותפים מלאים במטלות הבית ובגידול הבנות שלנו. כדי ששני ההורים יוכלו להיות שותפים מלאים, שוק העבודה חייב גם הוא להיות שוויוני. כוונתי היא לא שנשים יעשו ״הקרבות״, אלא שגם לגברים יהיו תנאי עבודה שמאפשרים הורות שיתופית, ושנשים לא יחשבו ככח עבודה נחות מכיוון שהן אלו שיוצאות מוקדם.

בעולם שוויוני אליו אני שואפת המושג ״משרת אם״ לא קיים.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחו”ל והאם היית חוזרת עליה?

חווית הפוסט היתה חוויה נהדרת. הקושי הכי גדול לדעתי בפוסט היה חוסר הידיעה והמתח לגבי העתיד – גם המקצועי וגם לגבי האפשרות של חזרה ארצה, לעומת השתקעות כמהגרים. מצד שני, החוויה של חיים במדינה אחרת, הגיבוש של המשפחה הגרעינית, החברויות החזקות שיוצרים עם המשפחות סביבנו, כולן מעצימות ומפרות.

מבחינה מדעית – להיחשף לחוד החנית של המדע העולמי וליצור קשרים עם חוקרים מכל העולם היה חלק בלתי נפרד מההתפתחות האישית שלי כמדענית. הייתי חוזרת עליה בשמחה, ובכוונתי בעתיד לצאת לשבתונים.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא מה השאיפות המקצועיות. אם יש רצון במשרה אקדמית – אני ממליצה בחום. אם יש בני-זוג ומשפחה, חשוב שההחלטה האם ולאן לנסוע תביא בחשבון גם את שיקולי הקריירות / איכות החיים שלהם.

במקרים בהם נבצר מנשים לצאת לתקופה של מס’ שנים לחו״ל (בדרך כלל, בגלל הקריירה של בני הזוג) קיימות מלגות לנשים לפוסט-דוק במעבדה בארץ, המשתפת פעולה עם מעבדה בחו״ל. מסלול הכולל ביקורים של חודשים ספורים במעבדה השנייה בחו”ל. מסלול כזה עשוי לאפשר קידום למשרה אקדמית, על אף שלא יוצאים לפוסט דוק ארוך בחו״ל.

דר מיכל ארד

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

הבחירה לצאת לפוסט דוקטורט נבעה מהרצון להישאר במסלול אקדמי, במטרה להיות ראש מעבדה. כדי להגיע לזה יש צורך לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל. כמובן שהיו לא מעט חששות, אך מבחינתי לא היו לבטים. השיקולים היו בעיקר מקצועיים – מהי המעבדה (תחום מחקר) שבה אני רוצה לעבוד, ועם איזה חוקר או חוקרת בכירים אני מעוניינת לעבוד.

 

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

הבחירה לצאת לפוסט דוקטורט נבעה מהרצון להישאר במסלול אקדמי, במטרה להיות ראש מעבדה. כדי להגיע לזה יש צורך לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל. כמובן שהיו לא מעט חששות, אך מבחינתי לא היו לבטים. השיקולים היו בעיקר מקצועיים – מהי המעבדה (תחום מחקר) שבה אני רוצה לעבוד, ועם איזה חוקר או חוקרת בכירים אני מעוניינת לעבוד.

 

מה היו שיקוליך לשוב ארצה

 חזרתי משיקולים אישיים – זוגיות והריון.

אלו אתגרים ייחודיים, כאישה, עמדו בפנייך במהלך פוסט הדוקטורט?

אני לא יודעת לומר מה מהאתגרים שנתקלתי בהם הוא בעל ייחודיות מגדרית. ישנה בעיה לשים את האצבע על משהו ספציפי. עם זאת, עולם המדע הוא עדיין עולם גברי. בהחלט נתקלתי במצב בו כל רעיון שלי נדחה, וחשתי שזה נובע משום שהאדם שמנהל את הדיון מוטה מגדרית. התייעצתי עם הנוכחים בחדר (רובם גברים), והחלטנו שבכל פעם שהצעה שלי תדחה, אחד הגברים יעלה אותה בשלב אחר כרעיון חדש שלו. היה לא נעים לגלות שהרעיונות שלי, כשהוצעו ע”י הגברים בישיבה, התקבלו בשמחה או יצרו דיון, בעוד כאשר אני הצעתי אותם הם נדחו בבוז.

אני מתייחסת למצבים כאלה ממקום של אתגרים במקום העבודה, ולא ממקום של אפליה. לנצח אפליה זה מורכב יותר מאשר להתמודד עם אתגרים באשר הם.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

במעבדה בה אני נמצאת עכשיו יש אחוז גבוה של נשים. הייתי רוצה לראות יותר נשים יוצאות לפוסט דוקטורט, וחוזרות חזקות ותחרותיות להתמודדות על משרות בכירות באקדמיה ובתעשייה. בתחומים שלי המצב פחות גרוע מאשר בתחומים כמו פיזיקה, מתמטיקה, מדעי המחשב ותחומים נוספים הנכללים במדעים המדויקים. הפער מתחיל כבר בבתי הספר, ועד שלא נבחין בשינוי בשלבים מוקדמים, לא נוכל לצפות לשינוי בתפקידים בכירים באקדמיה ובתעשייה

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

מעולם לא שאפתי לגור בחו”ל. היציאה לפוסט דוקטורט נבעה משיקולים מקצועיים גרידא. כמובן שהחוויה של חיים בחו”ל, ועבודה במקום עם נורמות מעט שונות היא חוויה ייחודית. אני מאד נהניתי. מעבר לכך, העבודה בארה”ב פותחת הרבה דלתות שקשה מאד לפתוח כאשר לא נמצאים שם. נטוורקינג זו מילת המפתח, ובחו”ל התחושה היא של ילד בחנות ממתקים.

מצד שני, אם לא מתכננים להמשיך במסלול מקצועי שמחייב פוסט דוקטורט בחו”ל, אני לא בהכרח ממליצה על החוויה הזו. לא מדובר בתנאים דומים לאלו הקיימים בתעשייה, וזה מהלך שבהחלט מכביד כלכלית.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

השיקולים חייבים להתחיל ולהסתיים בשאלת הקריירה. אם את מעוניינת במסלול אקדמי, אז אין שאלה. מהמקום הזה ניתן להבין איך נכון לעשות את זה בהתאם למגבלות ושיקולים אישיים ומשפחתיים. מאחר והמצב האישי של כל אחד מעט שונה, אני לא חושבת שישנו שיקול אחד שנכון לכולם, מעבר לשיקול המקצועי. בנוסף, חשוב לבחור מעבדה מצוינת שאת מרגישה שתוכלי לגדול ממנה לעצמאות אקדמית. כדאי שתגיעי למעבדה שהיא כבר מבוססת באופן כזה שיאפשר לך לעשות את המחקר הכי טוב שאת יכולה. ראש מעבדה שיאפשר לך לפרסם, ולא ידגור על המאמרים וימנע ממך את פרסומם. ראש מעבדה שיאפשר לך לצאת לכנסים וסמינרים ברחבי ארה”ב. בקיצור, ראש/ת מעבדה,  שיהיו מחוייבים לקריירה שלך כאילו היתה זו הקריירה שלהם.

דר לירון אבן-פיטלסון

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

השיקולים התחלקו לשיקולים מקצועיים ושיקולים משפחתיים. השיקולים המקצועיים כללו את האהבה שלי למחקר ואת הרצון לנהל מחקר עצמאי ולהקים מעבדה משלי באקדמיה.

ברמה המשפחתית, כילדה שגדלה בארה”ב במשך 4 שנים, מאחר ואמי עשתה שם דוקטורט, היה לי ברור שאני רוצה לשחזר את החוויה הזו עם המשפחה שלי. התמיכה של בן זוגי במהלך הזה, למרות שהוא נסע ללא אופק תעסוקתי ברור, אפשרה את קבלת ההחלטה הסופית לנסיעה.

 

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

כיום אני מנהלת את מלגת IDT בארגון סיינס אברוד, ארגון המדענים הישראליים בחו”ל, ומחפשת אחר הייעוד החדש שלי, מאחר ולא הצלחתי להגיע למשרה באקדמיה.

אני עדיין מאד אוהבת את המדע והמחקר, אך מחפשת כיוונים חדשים בהם אוכל להשתלב ולהביא לידי ביטוי את הכישורים שרכשתי.  מה היו שיקוליך לשוב ארצה?

מדובר היה בשילוב של גורמים שהכריעו והשפיעו על החזרה – כשנה לפני שעזבתי המנחה שלי החליט לצאת לפנסיה מוקדמת. המעבדה הצטמקה מאוד וכבר לא היתה “אווירה” של עשיית מדע.

כמו כן, לבן הזוג שלי הסתיימה תת-ההתמחות שלו והוא מארד רצה לשוב ארצה.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

אני בהחלט רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר של מדעי החיים. יש הרבה יותר נשים שיוצאות לפוסט דוקטורט בחו”ל ויש יותר נשים שחוזרות למשרות באקדמיה. המודעות לנושא עלתה מאוד, וישנן יועצות לענייני נשים במרבית האוניברסיטאות בארץ, כמו גםמלגות ייעודיות לסיוע לנשים לצאת להשתלמות פוסט דוקטורט בחו”ל. אולם המצב כמובן רחוק מלהיות מושלם ויש עוד הרבה עבודה על מנת להגיע לשוויון אמיתי.

אך אני מאמינה שהעבודה צריכה להעשות לא רק באקדמיה, אלא במישורים חברתיים רבים, החל מהאופן בו אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, דרך חלוקת הנטל בבית ועד למציאת איזון בריא בין העבודה לבית.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

מבחינת החוויה האישית שלי ושל משפחתי זו היתה חוויה נהדרת, למרות שלא הצלחתי להגשים את היעד ולחזור למשרה באקדמיה. ראשית, ההתנסות במחקר במקום שונה בעולם חושפת אותך לדרכי חשיבה שונות, לאנשים מכל העולם ולהיכרות עם תרבויות מגוונות שאין סיכוי שהייתי נתקלת בהן בארץ. כמו כן, כחוויה משפחתית זו הזדמנות נהדרת לזמן איכות עם המשפחה הגרעינית, לטיולים מדהימים, חשיפה של הילדים לעולם הגדול, לשפה חדשה ולתרבויות חדשות. אנחנו בהחלט לא היינו מוותרים על התקופה הזו.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

אני, אישית, מאמינה שהחוויה של לחיות מספר שנים בחו”ל היא מעשירה ותורמת המון ולא הייתי מוותרת עליה, הן בפן המקצועי והן בפן המשפחתי. היא מאפשרת לפתח נקודת מבט אחרת של המציאות ומאפשרת לך לחזור לארץ עם ראייה רחבה יותר. השיקול המקצועי העיקרי שחשוב לקחת בחשבון, בעיני, הוא במקרה שלא מעוניינים במשרה אקדמית, ואז יכול להיות שעדיף לנסות להשתלב בתעשייה, או במקצוע אחר בארץ מיד לאחר הדוקטורט. זהו שיקול מאוד חשוב, במיוחד אם שוקלים הסבה מקצועית או יודעים שלא רוצים לעסוק עוד בעבודה “רטובה”.

במידה ולא רוצים לפספס את החוויה של כמה שנים בחו”ל, ויחד עם זאת האקדמיה היא לא היעד, חשוב לבחור פוסט דוקטורט עם קשר לתעשייה או בנושא שהתעשייה עוסקת בו.

לדעתי, השיקולים המשפחתיים שיש לקחת בחשבון הם מידת רצון שני בני הזוג לנסוע. השנה הראשונה של המעבר וההתאקלמות היא קשה, ואם הקשר בין בני הזוג אינו חזק ואחד מהם מתנגד נחרצות למעבר, ההרפתקה יכולה להפוך לטלטלה קשה, לעתים קשה מנשוא.כמו כן, מצבים מיוחדים של ילדים עם קשיי הסתגלות, וכדומה, אף הם יכולים להוות שיקול.

בנוסף, ישנו השיקול הכלכלי – כתלות במלגה שקיבלת, במצב התעסוקתי של בן / בת הזוג, במקום המגורים ובגילאי הילדים והמסגרות שאליהם ילכו – יש לקחת בחשבון שהנסיעה לפוסט יכולה להוות מעמסה כלכלית כבדה, במיוחד בשנה הראשונה.

דר מורן ידיד

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

היו מכלול גורמים האם לצאת או לא לצאת, שהתחלקו לשיקולים מקצועיים ולשיקולים אישיים. כמו אצל כולם אני מניחה. במהלך הלימודים, עד לסיום הדוקטורט הייתי מוכוונת תעשייה. למדתי הנדסה ביורפואית ובמהלך הלימודים עבדתי בחברות סטרט-אפ, כך שהכיוון תמיד היה להשתלב בתעשייה. לכן ההתלבטות המקצועית היתה אם יש טעם לצאת לפוסט ללא כוונה לחזור לאקדמיה, והאם אין זה “בזבוז” של שנות נסיון בתעשייה. מבחינה אישית ההטלבות היתה בכך שבן הזוג שלי היה ממש באמצע הדוקטורט שלו לקראת מועד סיום הדוקטורט שלי, וזה היה כרוך בכך שנתפצל למשך תקופה לא ידועה. מה גם שהתארסנו ממש סביב תקופת ההחלטה אם לצאת לפוסט. בסופו של דבר בעידוד המשפחה ובן הזוג החלטתי לצאת לפוסט דוקטורט, למרות שהיעד לא היה אקדמי. הרגשתי שאני רוצה להתנסות במחקר שונה ממה שעשיתי בדוקטורט, עם יותר עצמאות, ורציתי לחוות את המחקר במעבדה בחו”ל. עשיתי את הפוסט בהרווארד עם כוונה לעשות פוסט קצר של שנתיים, אך לבסוף חזרתי אחרי 4 שנים.

בסופו של דבר אחרי עשרה חודשים בנפרד וחתונה באמצע, המנחה של בן הזוג שלי, פרופ’ שולמית לבנברג מהטכניון, אפשרה יצירת שיתוף פעולה עם מעבדה שכנה לזו שהייתי בה עבורו, וכך הוא למעשה השלים את הדטקטורט שלו בטכניון בשיתוף עם הרווארד.

שנתיים אל תוך הפוסט התחלתי מחקר מרתק שעם הזמן גרם לי לשנות את דעתי ולשקול את האפשרות להגיש מועמדות למשרה אקדמית בארץ.

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

כיום אני עושה פוסט דוקטורט שני במעבדה של פרופ’ טל דביר באוניברסיטת תל אביב, במטרה לעבות את הפרסומים שלי לצורך הגשת מועמדות למשרה באקדמיה.

במקביל אני ממתינה להתייחסות למאמר שהגשנו במסגרת פוסט הדוקטורט בחו”ל. זה עוד יקח זמן ובמקום לחכות אני עושה פוסט דוק שני.

שאיפותיי השתנו כאמור במהלך הפוסט, מקריירה בתעשייה לקריירה באקדמיה. לכן חזרתי וויתרתי על הצעת עבודה בתעשייה לטובת העניין. למען האמת, אני עדיין לא יודעת אם זה הדבר הנכון. זאת אדע אם אתקבל לבסוף לאקדמיה.

העבודה בפוסט פתחה אצלי את המחשבה לכיוונים חדשים, לשיטות מחקר חדשות ולעולם אחר לגמרי ממה שהכרתי ועשיתי בדוקטורט. בעצם ההבנה שמחקר עצמאי זה משהו שיכול להיעשות רק במסגרת אקדמית עצמאית במידה מסוימת. אני חושבת שכדי להיות חוקר באקדמיה צריך מניע חזק, חזון ארוך טווח (יחסית) וסקרנות חזקה לגבי תחום המחקר. כל אלה התפתחו והבשילו אצלי רק במהלך הפוסט. כיום המחקר שאני עושה מעט שונה מהתחום בו אני רוצה לעסוק, אך אני לומדת שיטות חדשות ומקווה להתקדם בכיוון הנכון.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

כן. אני חושבת שבארץ המצב הוא נהדר בהשוואה אפילו למקומות בארה”ב. בארץ יש מספר מלגות לנשים לתואר שלישי ולפוסט, יש עידוד מכוון ומספר הנשים בפקולטות להנדסה ולתארים גבוהים עולה.

דווקא במעבדה בה עשיתי את הפוסט בהרווארד המצב היה טעון שיפור. היה רוב גברי גורף ואחוז נשירה גבוה של נשים שנולדו להן ילדים במהלך הפוסט או במהלך הדוקטורט. ספציפית שם, כמה שזה נשמע הזוי, היו הבדלים ביחס בין נשים לגברים. באופן כללי זו הייתה סביבה מאתגרת, אך זה החמיר בעיקר אחרי שנכנסי להריון וכשנועם נולדה. ראש המעבדה לא ראה זאת באופן חיובי, מכיוון שחשב שהורות מסיחה נשים מהקריירה. לפני שסיפרתי על ההריון הייתי אחראית על ניהול שני גראנטים גדולים, ובחודש השישי כשראש המעבדה ידע זאת, הוא ציין שאינני יכולה להמשיך בתפקיד והעביר את האחריות למישהו אחר. המשכתי בעבודתי, אך לא כאחראית.

נתקלתי ביחס שגרם לי להרגיש שאני צריכה לפצות ולעבוד אקסטרה, וכך היה באופן כללי כלפי נשים. לפני, למשל, היתה דוקטורנטית שעזבה את הדוקטורט לאחר שילדה, אפילו שכבר היתה לקראת סיום, ופוסטית נוספת שפרשה בגלל היחס.

לאחר חופשת הלידה הקמתי פרויקט משלי, מה שגרם לי לשנות כיוון למעשה. היו קשיים אחרי החזרה לעבודה. מצד אחד באמת לא קל להשאיר תינוקת בת חודשיים ולצאת ליום שלם, מצד שני עומד כל מה שעשיתי עד אז. כל הזמן יש מחשבות על סדר העדיפויות ומה נכון עבורי ועבור המשפחה שלי.

עדיין ישנו קונצנזוס שהאמא נשארת בבית עם הילד כשהוא חולה, אוספת מהגן וכדומה. בתחילה גם  היתה ציפייה מבן הזוג לגבי חלוקת העבודה וההתנהלות עם הילדה אבל שוחחנו על זה ותאמנו ציפיות, כך שהיתה לי תמיכה. בסופו של דבר, האתגרים הם הרבה מעבר לעובדה שאני אישה. האתגרים המקצועיים הם עבודה בסביבה לחוצה, תחרות ותנאי חוסר וודאות.

אני חושבת שמה שהיה לי הכי קשה זה ההרגשה שלא הקדשתי מספיק זמן למשפחה. עדיין קיים הבדל בתפיסה בין גבר לאישה בנושא משפחה וקריירה. למשל, ויתרתי על משרה מאוד מפתה בגרמניה, שהצריכה ממני להיעדר שבועיים בחודש מהבית. יתכן ואם זה היה מוצע לגבר זה היה מתקבל כצעד מובן. אך בסופו של דבר זו היתה הבחירה שלי.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

הייתי חוזרת עליה, אך יתכן ולא באותה מעבדה. ברמה הכי בסיסית זו חוויה של לראות עולם, את נחשפת לתרבויות שונות ותרבויות עבודה מגוונות. בעיקר במקום כמו הרווארד, שמקבץ אנשים מכל העולם.

בחו”ל לומדים הרבה על התמודדות עם קשיים. בארץ הרבה פעמים המעבדות מרגישות כמו חממה, והמנטליות של הפרופסורים היא שיש יותר מעורבות. פוסט הדוקטורט הוא הפעם הראשונה שאת מאוד עצמאית. גם ברמה החברתית. שם מרגישים די לבד. חייבים לצאת מה comfort zone. יוצרים קשרים, לומדים שיטות מחקר חדשות, וזה מה שמביאים חזרה ארצה. זה גם מוסיף לתחושת הביטחון וגם ההתבגרות המקצועית היא משמעותית מאוד. בנוסף, זו חוויה לחיות ולחוות מקום אחר.

בדיעבד היום אני חושבת שהייתי צריכה לשים יותר דגש על דברים נוספים מלבד המחקר במעבדה. למשל, לנצל את הפוסט כדי ליצור קשרים עם חוקרים אחרים, לצאת להשתלמויות וסדנאות ולהיחשף יותר, כמו גם לשתף יותר פעולה עם חוקרים אחרים.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

זו שאלה מורכבת וכל מקרה לגופו. תלוי לאיזה מסלול את רוצה להתקדם, תעשייה או אקדמיה. אם בחרת בתעשייה, פוסט דוקטורט היא חוויה נהדרת, אבל היא אינה רווחית כלכלית. השכר בתעשייה גבוה יותר, ולאחר שנות פוסט שהשכר בהן הוא כשליש, את מגיעה עם עמדה נמוכה יותר ביחס למי שהולך ישירות לתעשייה. אם את או אתה סבורים שיש לכם מספיק כלים להשתלב בתעשייה מיד לאחר הדוקטורט, זהו מסלול פרגמטי יותר.

הייתי מעודדת נשים לקחת קורסים בניהול, שמוצעים במסגרות שונות ובאורכים ובמתכונות שונות, כך שניתן לשלב אותם במסגרת הפוסט. זה נותן כלים רלוונטיים גם לאקדמיה וגם לתעשייה.

אם המחשבה היא כן אקדמית, בהחלט לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל. היציאה מהארץ מעלה את החשיפה שלך לשיטות חדשות, לחוקרים ולשיתופי פעולה, ופותחת את המחשבה. זה הופך אותך למועמד אטרקטיבי יותר.

בנוסף, חשוב לבחור מנחה שיקדם ולא יעכב. לבדוק טוב את המנחה שאתה הולך לקבל לתקופה מאוד קריטית בקרירה. חשוב להיות במקום שיעודד, שיאפשר לך לצמוח ולא ידכא. חשוב גם לבדוק את הסביבה. לבדוק שנושא המחקר, הטכניקות והמעבדה עומדים בחזית ושמתאפשרת סביבת עבודה גם טכנית וגם הפרייה מנטלית ויצירתית.

על מנת להתמודד עם קשיים של משפחה וילדים, ישנן הרבה קהילות ישראליות ויהודיות. זה לא תמיד קל, אבל יש דרכים להתמודד עם זה. אנחנו השתמשנו הרבה בסקייפ. זה אתגר אבל הוא שווה את זה.

בעיקר כשהמטרה היא לחזור לאקדמיה, חשוב להיות ממוקדים. לדעת שזו תקופה של עבודה קשה ולבוא עם אוריינטציה לפרסם כמה שיותר מאמרים.

כמו כן, לא לעבוד רק על פרויקט אחד ולשים עליו את כל המשקל. לשתף פעולה עם כמה שיותר אנשים ולהתחיל לבנות כישורים שישרתו אותך בעתיד. למשל, להנחות כמה שיותר סטודנטים. אני הנחתי חמישה סטודנטים במהלך הפוסט, וזה נסיון שמאוד עזר לי גם בעבודה וגם בפיתוח כישורים.

לסיום, אציין לטובה את יחסם של האנשים במרכז הקליטה, מהכלים הניתנים למדענים חוזרים, כמו גם את פעילותה של  סיינס אברוד, שכולם יחד הפכו את הנחיתה רכה יחסית וזה מאוד נחמד.

דר מיכל שמואלי

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

לקח לי זמן להבין שאני רוצה להשאר באקדמיה ולהתקדם במסלול הזה. כשנה אחרי הדוקטורט בני הקטן חלה ובזכות הידע שלי הצלנו את חייו. האירוע הזה עזר לי להבין שאני אוהבת מדע, חושבת מדע וחולמת מדע ושמקומי באקדמיה.

בעלי הוא איש צבא, וההחלטה היתה מאוד קשה בשל כך. על מנת לצאת לפוסט דוקטורט היה עליו לקבל חופשה או לעזוב את הצבא. לבסוף, לאחר מאמצים רבים שלוו במכתבים מהפרופסורים, הצבא אישר לו חל”ת לשנתיים. אמנם שנתיים הן לא מספיק זמן עבור פוסט דוקטורט, אך הייתי חייבת להתנסות במדע מחוץ לגבולות ישראל. בשל הזמן הקצר (שנתיים הן זמן קצר לרוב) החלטנו לעבור לגרמניה. הסיבה לכך שלילדים ולבעלי ישנה אזרחות, דבר שיקל על המעבר.

בנוסף, הוריי הפנסיונרים הודיעו שאם אנחנו עוברים לגרמניה הם יעברו איתנו לעזור לטפל בילדים וכך אני אוכל להתמסר לעבודה במעבדה.

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

אני עדיין בפוסט דוקטורט בגרמניה ואחזור לישראל באוגוסט 2018. אני מאוד רוצה להמשיך באקדמיה אבל לצערי הפוסט לא התנהל כפי שתכננתי. תיכננתי להישאר בגרמניה עד שאשיג את המשרה האקדמית המיוחלת. בסוף דצמבר הצטרפתי לסדנא “חלון לתעשיה” שאורגנה ע”י סיינס אברוד ונחשפתי להרבה אופציות שבכלל לא ידעתי שקיימות. התעשייה המתפתחת בישראל מלאה באפשרויות ועכשיו אני לא שוללת את אפשרות להשתלב בתעשייה.

אני חושבת שבמהלך הפוסט התפקחתי והגעתי למסקנה שלא כולם חוזרים לאקדמיה, והדבר תלוי בכל כך הרבה גורמים חוץ מרצון.

 

מה היו שיקוליך לשוב ארצה

ראשית, הגעגועים לארץ. שנית, בעלי חייב לחזור לצבא. המדע בארץ הוא מדע מאוד שונה מהמקום בו אני נמצאת היום, אני מתגעגעת לניצוץ בעיניים ולהתלהבות ממדע.

אלו אתגרים ייחודיים, כאישה, עמדו בפנייך במהלך פוסט הדוקטורט?

אין ספק שזאת ממש הפעם הראשונה שהרגשתי לבד במערכה. אישה בעולם מאוד מאוד גברי. בבית חולים המונה למעלה מ 100 פוסטדוקים אני האישה היחידה עם ילדים. בהחלט הרגשתי שבעוד שהגברים נחשבים כריזמטיים ו”פושרים” אני קיבלתי הערות שאני היסטרית ואמוציונלית. קיבלתי המון ביקורת על האופי הקשה והדומיננטי שלי.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

כל עוד מערך השוויון מנוהל ע”י גברים, כלומר גברים מנהלים את העמותות לשוויון, והניהול הוא לפי מה שנראה לגברים לנכון, לא יהיה שוויון.

בנוסף אני חושבת שעל מנת שנראה שינוי אמיתי צריך להתלונן ולהצביע על הבעיות. דבר שמאוד לא מקובל במקום בו אני נמצאת עכשיו. נשים לא מתלוננות, הן עושות מה שמצפים מהן ולא מאמינות שהשינוי הוא בידיים שלהן.

צריך להבין שבגרמניה, או לפחות בבוואריה, היכן שאני נמצאת, אישה צריכה לבחור בין משפחה לקריירה. רואים פה מעט מאוד נשים שהן פרופסוריות ואם כן, אז בדרך כלל הן ויתרו על משפחה. זה עצוב ומקומם כאחד.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

למדתי המון, העולם שלי נפתח לסטנדרטים אחרים (לטוב ולרע) ובהחלט הייתי חוזרת על החוויה, אך יתכן והייתי בוחרת בארץ קצת יותר קלה להסתגלות מאשר גרמניה.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

אישית אני בעד לצאת מהקופסא ולעשות משהו שונה. אני לא בן אדם שהולך עם “העדר” ובגלל זה בחרתי במקום קצת שונה ושיניתי לחלוטין תחום התמחות. כיום מאוד חשוב לצאת לפוסט גם אם שואפים למסלול בתעשייה. הראש המדעי נפתח ולכן השיקול לא חייב להיות אקדמי בלבד, וצריך לדעת שיש עוד אפשרויות רבות. בנוסף, הילדים שלי נהנו מהחוויה, למדו שפה חדשה ומאוד התגבשנו כמשפחה. אני ממליצה להתנסות בחיים בחו”ל – לי זה גרם להעריך מאוד את הארץ הקטנה שלנו.

חשב לזכור שלא הכל הולך לפי התכנון ויש עליות וירידות, ולכן צריך לבוא לחוויה עם ראש פתוח ולקבל גם נתיב שלא בהכרח תכננו.

דר יהודית סומך

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

היתה התלבטות רבה האם לנסוע. חיכיתי כשנתיים עד שביתי התינוקת תגדל קצת, כי ידעתי כמה תובעני זה יהיה. הילדים הגדולים גם חששו מאוד מהנסיעה ומהלא ידוע.

היציאה היתה גם אתגר מבחינה כלכלית. יוקר המחייה בבוסטון מאוד גבוה (גן ילדים עולה כ – 2100 דולר בחודש) וקיבלתי משכורת לא גבוהה של חוקר, ולבעלי בהתחלה לא היתה עבודה מסודרת.

בעלי והמשפחה דחפו לצאת לפוסט, וזה מאוד עזר בהחלטה.

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

כיום אני בפוסט דוקטורט בטכניון, בפקולטה לרפואה. תקופת הפוסט בארה”ב היוותה עבורי קפיצת מדרגה מבחינה מחקרית, מה שיאפשר לי למצוא משרה אקדמית בהמשך.

מה היו שיקוליך לשוב ארצה

בעלי מאוד רצה לחזור בעוד שאני רציתי להשאר, כדי להמשיך ולהתפתח במחקר. המלגה ממשרד המדע אפשרה לנו לחזור ולהמשיך את המחקר פה בארץ בטכניון בפקולטה לרפואה. היא גם מאפשרת את הזמן הנדרש למציאת משרה באקדמיה בתור חברת סגל.

אלו אתגרים ייחודיים, כאישה, עמדו בפנייך במהלך פוסט הדוקטורט?

אני נשואה עם 3 ילדים. האיזון הזה בין פוסט דוקטורט ומשפחה לא היה פשוט. בעצם ניהול הבית והילדים, שבארץ היה יותר תפקידי, הועבר לבעלי עם המעבר לארה”ב ותחילת הפוסט. בעלי מאוד חיכה לבלות זמן עם הילדים ולעבוד פחות, אבל כבר ביום הראשון לעבודה שלי הוא התקשר בצהריים ואמר ״הם משגעים אותי, מתי את חוזרת…״.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

בקבוצת המחקר שבה הייתי, היו בעיקר גברים. הייתי רוצה לראות יותר נשים במחקר, בעיקר בתחום האינפורמטיקה הביו רפואית. הייתי רוצה לראות יותר אפשרויות מקצועיות לנשים ומקומות באקדמיה לנשים.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

היינו שנתיים בבוסטון. בהתחלה היתה תקופת הסתגלות למשפחה. ניתן להשוות את השהייה שלנו בבוסטון לנסיעה ברכבת הרים מהירה. אך בסה״כ זו היתה חוויה. בנוסף לעבודה המאומצת, הספקנו גם לטייל באזור ולנסוע לחופשות בקמפינגים, חופשות סקי, ונסיעה לקוסטה ריקה. לילדים היתה חוויה נהדרת והם לא רצו לעזוב את בוסטון.

מבחינתי זו היתה תרומה מקצועית עצומה ויצרתי קשרים מקצועיים בעלי ערך. גם בעלי התפתח מקצועית במובנים רבים. הייתי חוזרת על החוויה אך הייתי מתכוננת טוב יותר לפני, מכינה תקציב למעבר, נוסעת ומכינה את דירת המגורים וקונה ריהוט, ודואגת שתהיה יותר עזרה, לפחות בהתחלה.

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

אני ממליצה לצאת לפוסט, זאת חוויה ייחודית מאוד שתרמה רבות לכל המשפחה. שיקולים עיקריים הם השיקול הכלכלי, וכמה בן הזוג מסוגל להתגייס והמשפחה מוכנה לעזור בתהליך.

דר נעמה גבע זטורסק

מה היו שיקוליך או לבטייך לקראת היציאה לפוסט דוקטורט, ומה הגורמים שהשפיעו על החלטתך?

כבר בבחירה להמשיך לתואר שני, פוסט הדוקטורט נראה באופק הרחוק, במידה ואני אהנה מהמחקר והלימודים האקדמאים. ידיעה זו התגברה עם התחלת הדוקטורט ובמהלכו. כך שגם בן זוגי וגם אני היינו מודעים לכך שיש סיכוי גבוה שנצא לפוסט דוקטורט בחו”ל, הרבה לפני שסיימתי את הדוקטורט.

במהלך הדוקטורט התפתחתי ונהניתי מאוד מהמחקר. עם זאת היו לבטים וחששות, האם אצליח? האם אני באמת מתאימה להיות חוקרת וכיוצא בזה. החלטנו לצאת בעקבות הזיקה העזה שלי למחקר וגם כדי לחוות את החוויה של שנים בחו”ל וההתנסויות שיתלוו אליה, למשפחתי, לבן זוגי וילדיי וגם לי.

מהו עיסוקך כיום? האם הוא תואם את שאיפותיך לפני היציאה לפוסט דוקטורט? במידה ואין התאמה, מה גרם לשינוי?

היום אני חוקרת בטכניון. הקמתי את מעבדתי בספטמבר האחרון. תפקיד זה בדיוק תואם את שאיפותיי מלפני הפוסט דוקטורט.

 

מה היו שיקוליך לשוב ארצה

היתה לי הצעה גם בחו”ל, והתלבטנו בכובד ראש. הגורם שהכריע היה הזיקה לארץ. ידענו שבחירת המשרה בחו”ל עלולה להוביל לירידה מהארץ לצמיתות, ולא היינו מוכנים לכך.

האם את רואה שיפור בשוויון המגדרי בעולם המחקר הקרוב אליך? מה עוד היית רוצה שישתנה / ישתפר?

כן, אני רואה שיפור. יש יותר נשים חוקרות ויותר קבלה והתייחסות שוויונית. הייתי רוצה לראות עוד בכיוון הזה.

כיצד את מסכמת את חוויית פוסט הדוקטורט בחול והאם היית חוזרת עליה?

מאוד נהניתי , התפתחתי ולמדתי המון, גם מקצועית, גם באופן אישי וגם כמשפחה.

היו אתגרים לא קטנים. למשל, בשנה הראשונה – ההסתגלות לתרבות חדשה, שפה חדשה. ולי, לאורך כל הדרך, הבדלי התרבות ברמת היחסים הבין – אישיים בעבודה, היו מאתגרים מאוד.

אני רואה בכך חשיבות רבה כחוקרת שתמשיך לעבוד עם אנשים מתרבויות שונות, ובכלל כאדם ( גם לילדיי ובן זוגי).

הייתי חוזרת על החוויה

לאור נסיונך, מה היית מייעצת לחוקרות ששוקלות האם לצאת לפוסט דוקטורט בחו”ל? מה הם השיקולים העיקריים שכדאי להן להתמקד בהם?

אם יש זיקה עזה למחקר- הייתי מאוד ממליצה ללכת על זה. כן כדאי לצאת בעיניים פקוחות. המעבר בדרך כלל לא חלק, לא קל, ומצריך חוזק אישי, זוגי ומשפחתי, אך מקבלים מתנה גדולה גם בפן האישי וגם בפן המקצועי, וזה שווה את זה. גם אם חוזרים לאקדמיה וגם אם ממשיכים במסלולים אחרים, מאתגרים ומעניינים לא פחות.

כתבות דומות

ראיון עם מדען חוזר, עם ד”ר אהרון (רוני) אזגורי

משרה נוכחית – מרצה בכיר במחלקה להנדסה כימית וביוטכנולוגיה באוניברסיטת אריאל. באילו...

מסר ליום האשה מיו”ר הארגון, פרופ’ רבקה כרמי

לכל מדעניות רשת סיינס אברוד באשר הינכן, שלום וברכה. יום האשה השנה...

ראיון עם מדענית חוזרת, עם ד”ר מיכל ארד

משרה נוכחית – VP Academia and Science, Awz Ventures באילו תחומים עסקו...

אירוע הפתיחה של Synergy Innovate של את”א יוצא לדרך!

האם תהיתם איך חדשנות ברפואה באה לידי ביטוי במלחמת חרבות ברזל? איך...

התפרסם הקול הקורא השני לתוכנית לתמיכה בהעסקת חוקרים מצטיינים במעמד חוקר בשיתוף עם המרכז לקליטה במדע במשרד העלייה והקליטה

***שימו לב, מועד ההגשה נדחה ל 12.5.24*** הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה...

הכירו את מרכז הסרטן המשולב הטכניוני – ראיון עם מנהל המרכז (שמגייס!)

שלום פרופ’ אמיר אורין, ראש מרכז הסרטן המשולב הטכניוני ספר על המרכז: מרכז...

יש לך דוקטורט, או עד שנה לסיומו? זה הזמן להוביל את השינוי

נפתחה ההרשמה להגשת מועמדות למחזור י”ד של תוכנית ממשק – ממדע למדיניות, מבית...

התפרסם קול קורא למתן מלגות למדענים חוזרים ע”ש יצחק שמיר למשתלמים במחקר לשנת 2024

משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה (להלן – המשרד) מפרסם בזאת קול קורא לקבלת...

סדרת וובינרים חדשה בהשתתפות אוניברסיטאות המחקר בארץ

קול קורא למדענים ישראלים בצפון אמריקה: הקימו מעבדה מתקדמת משלכם באחת מהאוניברסיטאות...